ברטראן דה-בורן

ברטראן דה-בורן
Bertran de Bòrn
	ברטראן דה בורן, בציור מהמאה ה-13
לידה	1140; פריגור, צרפת
פטירה	1215 (בגיל 75 בערך); Sainte-Trie, צרפת

ברטראן דה-בורן (באוקסיטנית: Bertran de Bòrn;‏ 1140 – 1215) היה אציל ולוחם צרפתי, מחבל לימוזין, ואחד הטרובדורים הידועים ביותר באקוויטניה של המאה ה-12. התפרסם בשירתו המחרחרת מלחמה בקרב מלכים ובני אצולה.^[1] בגלל שירתו הלוחמנית מוזכר דה-בורן בין הדמויות התועות בשאול ב"קומדיה האלוהית" של דנטה אלגיירי.^[2]

מקורות היסטוריים

המקורות אודות הביוגרפיה של דה-בורן מעטים. ניתן לדלות פרטים על מהלך חייו משלושה מקורות עיקריים. דה-בורן מוזכר בכרוניקה (אחת בלבד) שנכתבה על ידי נזיר שחי בלימוז' בתקופת חייהם של מלך אנגליה הנרי השני, ובנו ריצ'רד (לימים לב-ארי).^[3] למרות העובדה שדה-בורן היה מפורסם בימי חייו, יש להניח כי הייתה לו השפעה מוגבלת על האירועים ההיסטוריים בזמנו, בעיקר נוכח העובדה שהוא מוזכר בכרוניקה אחת בלבד.^[4] בכל הכרוניקות האחרות מימיו של הנרי השני שמו של דה-בורן כלל אינו מוזכר. מקור נוסף למידע היסטורי אודותיו מצוי בארכיון מנזר דאלון ((אנ')Dalon), אליו פרש דה-בורן בערוב ימיו. המנזר מצוי בקרבת טירתו של דה-בורן.^[3] המקור האחרון הוא אוסף של למעלה מארבעים שירים של דה-בורן ששרדו עד לעת החדשה. במהלך המאה ה-17 הוצמדו לשירים אלה הקדמות בסגנון הראזו ((אנ')Razo) בהן נכללו הסברים על תוכן השירים ופרטים היסטוריים וביוגרפיים שונים על הדמויות המופיעות בהם.^[5] היסטוריונים מטילים ספקות רבים באמינותם של ההסברים, ומצביעים על טעויות רבות והגזמות, בהן לוקים טקסטים אלה.^[6]

קורותיו

דה-בורן היה בנם הבכור של ברטראן, האדון ובעל הנחלות של טירת הוטפור ((אנ')Hautefort), ואשתו ארמנגארדיס (Ermengardis). היו לו שני אחים צעירים, קונסטנטין ואיטייה (Itier), אם כי המקורות לגנאלוגיה של המשפחה אינם מבהירים מי מהם היה הצעיר ביותר.^[7] על פי תעודה המתוארכת בין השנים 1159–1169 מתוארים האחים קונסטנטין וברטראן דה-בורן כבעלי האחוזה במשותף, מצב שגרר עימו סכסוך ממושך ומאבקי שליטה ביניהם.^[1] בשנת 1179 נישא דה-בורן לאשתו הראשונה ריימונדה, ממנה נולדו לבני הזוג שני בנים ברטראן ואיטייה,^[3] אשר הוכתרו כאבירים בשנת 1192, ובת בשם אימלינה (Aimelina). ריימונדה מתה ככל הנראה בשנת 1192 ודה-בורן נשא אישה שנייה בשם פיליפה.^[8]^[9]

הוטפור שוכנת על הגבול בין החבלים לימוזין ופריגור ((אנ')Périgord)^[3] וכתוצאה מכך דה-בורן היה מעורב בסכסוכים המתמשכים בקרב משפחת המלוכה האנגלית, אשר בימי הנרי השני (בית פלנטאג'נט) שלטה באזורים אלה במערב ובדרום צרפת.^[10]^[11]

בשנת 1169 מינה המלך הנרי השני את בנו השני, ריצ'רד, למושל אקוויטניה, ובכך הפך זה לאדוניו של דה-בורן.^[12] שנה מאוחר יותר הכתיר הנרי השני את בנו הבכור, הנרי, למלך אנגליה, ולכאורה חלק אתו את השלטון בממלכה. אולם בהיעדר סמכויות שלטון ממשיות מרד הנרי הבן (שכונה "המלך הצעיר") במלך. שני אחיו, ריצ'רד וג'פרי הצטרפו למרד נגד אביהם בסיועם של אצילים צרפתים רבים מאקוויטניה. המרד לא צלח ובשנת 1174 הושג שלום בין המלך לבניו.^[1] מהתעודות ההיסטוריות לא ברור אם דה-בורן נטל חלק במרידה, אם כי בשירו הקדום ביותר הידוע כיום, משנת 1181, יש רמז לכך שייתכן והיה מעורב באירועים הקשורים למרד. יצירה זו הייתה שיר בנושא פוליטי בסגנון הסירוונטס ((אנ')sirventes) שהיה נפוץ בקרב הטרובדורים, וניכר ממנה שדה-בורן היה כבר אז משורר בעל מוניטין.^[1] תוכנו של השיר קשור להתפתחות נוספת בסכסוכים בדרום מערב צרפת, כאשר בשנת 1177 הנרי השני חבר לאלפונסו השני, מלך אראגון, למלחמה נגד טולוז על השליטה בפרובאנס. שליט טולוז פנה לברונים מאקוויטניה להילחם לצידו מול הנרי השני וביקש מדה-בורן לכתוב שיר המעודד את תומכיו. מלחמה זו נמשכה עד שנת 1181 וייתכן שדה-בורן לא לחם בה, משום שהיה נתון באותה עת בעיצומו של הסכסוך עם אחיו קונסטנטין על השליטה בנחלתם.^[1] בעוד דה-בורן עומד לצידם של האצילים הנלחמים בהנרי השני ובבנו ריצ'רד, ערק קונסטנטין ופנה אל ריצ'רד בבקשת סיוע לסילוק אחיו מנחלתם. ריצ'רד נענה ככל הנראה לבקשת קונסטנטין ואכן צר על הוטפור אך לא סיים את כיבושה.^[1] ככל הנראה, בשלב זה, גורש דה-בורן מטירתו. יש בידנו שיר של דה-בורן המגנה את הברונים שהיו בעבר ידידיו ועתה חברו נגדו. בשנת 1182 שהה דה-בורן זמן מה בחצרו של הנרי השני ואף מוזכר בפמלייתה של מתילדה – בתו של הנרי.^[13] לבקשתו של ריצ'רד, אחיה של מתילדה, מחבר דה-בורן שיר עידוד לנסיכה שנאלצה לצאת לגלות בעקבות המרד של בעלה, דוכס סקסוניה, בקיסר פרידריך ברברוסה.^[14]

הסכסוכים המתמשכים במשפחת המלוכה מתלקחים שוב למרידה של הנרי, "המלך הצעיר" כנגד אביו וריצ'רד אחיו. דה-בורן, בזכרו את התקפותיו של ריצ'רד ואת הסיוע שהעניק לקונסטנטין, מתייצב לצידו של "המלך הצעיר". אך המרד מסתיים במהרה לאחר ש"המלך הצעיר" חלה, התמוטט ומת בטירת מרטל ((אנ')Martel) ב-11 ביוני 1183.^[1] דה-בורן חיבר שתי קינות על "המלך הצעיר" שהגיעו לידיעתו של המלך. על רקע זה מתוארת פגישת פיוס בין הנרי השני לבין דה-בורן, בה הודה המלך לדה-בורן על כתיבת הקינות שנגעו לליבו. המלך סלח לדה-בורן על תמיכתו בבנו המורד ואף השיב לו את נחלתו בהוטפור.^[15] קונסטנטין דה-בורן, נאלץ לעזוב את הטירה והפך לאביר שכיר-חרב. היסטוריונים מודרניים שוללים את האפשרות כי סיפור המפגש הוא אמת-היסטורית אך מאשרים כי לאחר מותו של "המלך הצעיר" הופך דה-בורן נאמן לריצ'רד, והא שב להיות בעל הנחלה והטירה בהוטפור.^[1]

תקופה קצרה לאחר שובו לנחלתו חיבר דה-בורן מספר שירי אהבה, נושא אליו לא שב עוד מאוחר יותר בכתיבתו.^[1] בשנת 1186 חיבר דה-בורן קינה נוספת לזכרו של ג'פרי, בנו הרביעי של הנרי השני, שנהרג בתאונת רכיבה.

בשנת 1191, שעה שמלכי אנגליה וצרפת, ריצ'רד לב-ארי ופיליפ השני, השתהו ביציאה למסע הצלב השלישי, גער בהם דה-בורן בשיריו על הססנותם, בעודו משמיע דברי הלל לשליט הצלבני קונרד ממונפראטו (Conrad of Montferrat) על תעוזתו בהגנת העיר צור.^[16] כאשר שוחרר ריצ'רד לב-ארי משביו, בשנת 1194, קידם את פניו דה-בורן בשיר לרגל האירוע.^[17]^[1]

לאחר שהתאלמן בשנית בשנת 1196 נכנס דה-בורן למנזר הציסטרציאני דלון (Dalon) באזור הדורדון. במהלך חייו העניק דה-בורן מענקים רבים למנזר זה, שנתמך על ידי משפחתו כבר מספר דורות.^[1] שירו האחרון המתוארך נכתב בשנת 1198. הוא חדל להיות מוזכר בתעודות המתוארכות לאחר 1202 וככל הנראה לא היה בחיים בשנת 1215, בה מוזכר שמו בהקשר לתשלום עבור הדלקת נר זיכרון על קברו.^[18] קובץ שיריו של דה-בורן ששרד מימי הביניים כולל 47 יצירות אשר 36 מהן משויכות אליו בכתבי היד באופן חד משמעי ובאחרות השיוך אינו ודאי לחלוטין.

שירתו

כטרובדור, עוסקת שירתו בנושאים פוליטיים אך גם במאבקיו עם אחיו קונסטנטין. מרבית שירתו מוגדרת כ"שירת שירות" (sirventes) המהללת את המלחמה ומשבחת או מבקרת שליטים, יריבים או תופעות חברתיות ופוליטיות. כאשר טרובדורים בני דורו שרו על אהבה הוא שר על המלחמה ועל "תענוגותיה", בעוד הם ניסו לעורר רחמים ותשוקה בלב אהובותיהם, דה-בורן חתר, הסית וזרע מדון בקרב האצולה. תוך כדי העיסוק בסכסוכים בבית פלנטאג'נט העניק דה-בורן לכמה מהם כינויים שדבקו בהם ונשמרו עד לעת המודרנית. הנרי "המלך הנרי הצעיר" זכה לכינוי "הספן" ואילו בנו ריצ'רד לב-ארי כונה על ידו "כן ולא" (Oc-e-Non).

המעורבות שהפגין דה-בורן במאבקי הדמים של אצילי צרפת ואנגליה עוררו את המשורר דנטה אלגיירי להתייחס אליו בשירתו. ב"קומדיה האלוהית" (בפרק על התופת) מתואר דה-בורן על ידי דנטה כסכסכן הזורע פירוד בין אב לבנו, ויועץ עצות מרושעות כאחיתופל.^[19] הוא נענש על כך כשהוא משוטט בשאול, אוחז בראשו הכרות כעששית.^[20] תיאור זה, בהשראת הקומדיה האלוהית, מופיע גם באחד מרישומיו של הצייר הצרפתי גוסטב דורה.

השפעתו המאוחרת

הופעתו של דה-בורן ב"קומדיה האלוהית" עוררה עניין באופיו ובשירתו בקרב יוצרים, משוררים וסופרים מאוחרים.^[21] המשוררת האנגליה אלינור אן פורדן ((אנ')Eleanor Anne Porden) מתארת אותו בפואמה האפית שלה "לב-ארי" (למעלה מ-900 עמודים – התפרסמה בשנת 1822) כמחרחר ריב ומדון שהפך לנזיר בשל ייסורי מצפון על נפילתו של ריצ'רד לב-ארי בשבי.^[22] דה-בורן מופיע כדמות משנית בספרו של הסופר האנגלי מוריס היולט ((אנ')Maurice Hewlett) "חייו ומותו של ריצ'רד כן-ולא" (The Life and Death of Richard Yea-and-Nay פורסם בשנת 1900). הוא מתואר שם כמשורר חמום מוח, רגזן, ונוטר טינה.^[23]

דמותו של דה-בורן זכתה לטיפול אוהד יותר מידי המשורר האמריקאי עזרא פאונד שתרגם כמה משיריו ואף כתב מספר שירים אודות דמותו ויצירתו.^[22] בשנת 1936 התפרסם מחזה סביב דמותו בשם "ברטראן דה-בורן – קומדיה היסטורית בעשר תמונות" מאת המחזאי הצרפתי ז'אן וולמי-בייס (Jean Valmy-Baisse). מוזיקת הליווי למחזה הולחנה על ידי המלחין היהודי-צרפתי דריוס מיו (מאוחר יותר היא עובדה ליצירה סימפונית שהתפרסמה בשם סוויטה פרובאנסלית).^[24]^[25]

בשנת 2008 מוזכר דה-בורן בספרו של הסופר האמריקאי פול אוסטר, "בלתי נראה", בו מצוטט גם שירו המעודד את הברונים למלחמה.^[26]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברטראן דה-בורן בוויקישיתוף

טירת הוטפור, חבל הדורדון, בצרפת
תרגום שיר של דה-בורן לעברית
הקומדיה האלוהית – תרגום לאנגלית
ברטראן דה-בורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ברטראן דה-בורן, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ Barbara Smythe, The Trobador Poets, London, New York: Chatto & Windus, Duffield & Co., 1911, עמ' 57-70
^ Moudarres Andrea, Beheading the Son: Muhammad and Bertran de Born in Inferno 28, eScholarship Volume 5, Issue 1, 2014, עמ' 565-550
^ ¹ ² ³ ⁴ H.J. Chaytor, v, The Troubadours, Cambridge: Cambridge University Press, 1912, עמ' 58
^ Karen Wilk Klein, The Political Message of Bertran de Born, Studies in Philology Vol. 65, No. 4, University of North Carolina Press, Jul., 1968, עמ' 612-630
^ William Paden, Provençal and the troubadours, Northwestern University, עמ' 183
^ William D Paden; Tilde Sankovitch; Patricia H Stäblein (ע), The Poems of the Troubadour Bertran de Born, Los Angeles, London: University of California Press, 1986, עמ' 69-68
^ ראו גם מידע גנאלוגי באתר gw.geneanet.org
^ The Poems of the Troubadour Bertran de Born, עמ' 24
^ Antoine Thomas, Poesies Completes de Bertran de Born, Toulouse, 1888, עמ' xvi - xv
^ Joseph Thomas, The Universal Dictionary of Biography and Mythology, כרך (I (A-CLU, New York: Cosimo Classics, 2009 (originally published in 1887), עמ' 405
^ Bertran de Born, Encyclopedia of medieval literature, medieval_literature.enacademic.com
^ Barbara Smythe, Trobador Poets, Cambridge Ontario: In Parentheses Publications, 2000, עמ' 67
^ The Troubadours, עמ' 60
^ Trobador Poets, עמ' 70-69
^ H. C. Barlow, The Young King and Bertran De Born, London: Trubner and Co., עמ' 35-34
^ Trobador Poets, עמ' 87
^ בדרכו חזרה מהמזרח התיכון לאנגליה, בשנת 1192, נשבה ריצ'רד על ידי ליאופולד מאוסטריה ושהה שנתיים במאסר בטירה על גדות הדנובה. ליאופולד טען כי ריצ'רד היה שותף לקנוניה שבעקבותיה נרצח קונרד ממונפראטו – בן דודו של ליאופולד, וכן טען כי הושפל ברבים כאשר הורה ריצ'רד להסיר את ניסיו מחומות עכו.
^ The Poems of the Troubadour Bertran de Born, עמ' 28-24
^ Editors of Encyclopaedia Britannica, Bertran De Born, French soldier and troubadour, britannica.com
^ אריה סתו, התופת, קנטו 28, דנטה אליגיירי – הקומדיה האלוהית (תרגום ומבואות), הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 138, 359-358
^ Olive Classe (ע), Encyclopedia of Literary Translation into English, כרך (I (A-L, London, Chicago: Fitzroy Dearborn Publishers, 2000, עמ' 143 רשימת תרגומים לאנגלית
^ ¹ ² Troubadours, Dissidents, & Legends, Counter-Currents Publishing, counter-currents.com, ‏May 2020
^ Maurice Hewlett, The life and death of Richard Yea and Nay, London, New York: The Macmillan Company, 1900
^ Bertran de Born : comedie heroique en dix tableaux / Jean Valmy-Baysse ; musique de scene de Darius Milhaud, trove.nla.gov.au
^ David C F Wright PhD, Darius Milhaud, 2015
^ פול אוסטר, תרגום: מיכל אלפון, בלתי נראה, הדפסה שניה, תל אביב: עם עובד, 2010, ספריה לעם, עמ' 7, 25-23

[:2-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ Barbara Smythe, The Trobador Poets, London, New York: Chatto & Windus, Duffield & Co., 1911, עמ' 57-70

[2] Moudarres Andrea, Beheading the Son: Muhammad and Bertran de Born in Inferno 28, eScholarship Volume 5, Issue 1, 2014, עמ' 565-550

[:1-3] ¹ ² ³ ⁴ H.J. Chaytor, v, The Troubadours, Cambridge: Cambridge University Press, 1912, עמ' 58

[4] Karen Wilk Klein, The Political Message of Bertran de Born, Studies in Philology Vol. 65, No. 4, University of North Carolina Press, Jul., 1968, עמ' 612-630

[5] William Paden, Provençal and the troubadours, Northwestern University, עמ' 183

[6] William D Paden; Tilde Sankovitch; Patricia H Stäblein (ע), The Poems of the Troubadour Bertran de Born, Los Angeles, London: University of California Press, 1986, עמ' 69-68

[7] ראו גם מידע גנאלוגי באתר gw.geneanet.org

[8] The Poems of the Troubadour Bertran de Born, עמ' 24

[9] Antoine Thomas, Poesies Completes de Bertran de Born, Toulouse, 1888, עמ' xvi - xv

[10] Joseph Thomas, The Universal Dictionary of Biography and Mythology, כרך (I (A-CLU, New York: Cosimo Classics, 2009 (originally published in 1887), עמ' 405

[11] Bertran de Born, Encyclopedia of medieval literature, medieval_literature.enacademic.com

[12] Barbara Smythe, Trobador Poets, Cambridge Ontario: In Parentheses Publications, 2000, עמ' 67

[13] The Troubadours, עמ' 60

[14] Trobador Poets, עמ' 70-69

[15] H. C. Barlow, The Young King and Bertran De Born, London: Trubner and Co., עמ' 35-34

[16] Trobador Poets, עמ' 87

[17] בדרכו חזרה מהמזרח התיכון לאנגליה, בשנת 1192, נשבה ריצ'רד על ידי ליאופולד מאוסטריה ושהה שנתיים במאסר בטירה על גדות הדנובה. ליאופולד טען כי ריצ'רד היה שותף לקנוניה שבעקבותיה נרצח קונרד ממונפראטו – בן דודו של ליאופולד, וכן טען כי הושפל ברבים כאשר הורה ריצ'רד להסיר את ניסיו מחומות עכו.

[18] The Poems of the Troubadour Bertran de Born, עמ' 28-24

[19] Editors of Encyclopaedia Britannica, Bertran De Born, French soldier and troubadour, britannica.com

[20] אריה סתו, התופת, קנטו 28, דנטה אליגיירי – הקומדיה האלוהית (תרגום ומבואות), הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 138, 359-358

[21] Olive Classe (ע), Encyclopedia of Literary Translation into English, כרך (I (A-L, London, Chicago: Fitzroy Dearborn Publishers, 2000, עמ' 143 רשימת תרגומים לאנגלית

[:0-22] ¹ ² Troubadours, Dissidents, & Legends, Counter-Currents Publishing, counter-currents.com, ‏May 2020

[23] Maurice Hewlett, The life and death of Richard Yea and Nay, London, New York: The Macmillan Company, 1900

[24] Bertran de Born : comedie heroique en dix tableaux / Jean Valmy-Baysse ; musique de scene de Darius Milhaud, trove.nla.gov.au

[25] David C F Wright PhD, Darius Milhaud, 2015

[26] פול אוסטר, תרגום: מיכל אלפון, בלתי נראה, הדפסה שניה, תל אביב: עם עובד, 2010, ספריה לעם, עמ' 7, 25-23

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]